חיפוש
  • Elagi

פוסט מספר 2: "NEVER SAY NEVER" או בקיצור: אומנות השחרור


"אין מצב, בחיים לא, זה ממש, ממש, ממש לא הסגנון שלי!" היא עמדה מולי נחרצת, בליבה של חנות הרהיטים באזור התעשייה החדש. אני נושם עמוק.

כן, אני יודע שהמזנון הזה הוא בדיוק ה"פיס" שיהפוך את פינת האוכל שלה למושלמת. עברנו כברת דרך ארוכה עד לרגע הזה, של בחירת פינת האוכל. אני זוכר את הפגישה הראשונה שלנו, איך הייתה מהוססת וחשדנית. התקציב שלה היה מוגבל והציפיות – בשמיים. הראש צעק לי – "אל תכניס את עצמך לזה, אתה הרי רגיל ללקוחות שסומכים עליך מהרגע הראשון" אבל בלב, בלב ידעתי שאני יכול לעמוד באתגר איתה ולהפוך את ה־SPACE שלה למקום שעליו היא חולמת.

"אין מצב, בחיים לא, זה ממש, ממש, ממש לא הסגנון שלי!"

ייאמר לזכותה שעד עכשיו היא זרמה איתי על הכל. מבחירת צבע האריחים ועד שדרוג המטבח, אבל דווקא עכשיו, בישורת האחרונה, הגענו לאבן נגף שהייתה נראית כמו מכשול ביחסים שלנו. כן, אני לא מגזים. זוהי ממש מערכת יחסים. היא אמנם הלקוחה ואני הספק, אבל כשאתה נכנס לבית של מישהו, ל־SPACE הפרטי שלו, אתה לא יכול להתנהג כאילו זה רק ביזנס. אני הרי לוקח את ה SPACE הזה באופן רגשי, אני אתן שם את כל הלב וכל הנשמה.

אז כשהיא עומדת מולי, ככה נסערת, לראשונה בכל מערכת היחסים המקצועית ביננו. אני יודע שאני צריך לשחרר- לתת לה רגע להירגע, לחשוב בהיגיון. הרי מעבר להסכם הרשמי שנחתם ביננו עם היציאה לדרך המשותפת, הסכמנו גם על חוזה ללא מילים, בו היא מפקידה בידיי את ה־SPACE שלה ואני מתייחס אליו כאילו היה שלי. כל צעד שלי נעשה במלוא תשומת הלב, עם הקפדה על הפרטים הכי קטנים והתחשבות בכל המגבלות, המאפיינים והבקשות של הלקוחה שלי, כשהיא יודעת שאני לא אעשה שום דבר שלא ימצא חן בעיניה. אלו הלקוחות שבוחרים בי ושהתמזל מזלי לבחור בהם, ולכן ברגע הזה, לראשונה, הרגשתי קצת לא בנוח, אבל החלטתי, ולו רק לאותו רגע, לשחרר.

סיכמנו שלא נגיע להחלטה היום, שניתן לה עוד כמה ימים לחשוב על זה ושבינתיים אשלח לה כמה אופציות למייל. משהו בפנים אמר לי שההתנגדות שלה יושבת בכלל על מקומות אחרים, לא קשורים למזנון היפהפה ההוא, זה שהייתי בטוח שתפור על ה־SPACE שלה, כאילו נבנה במיוחד עבורו.

שלושה ימים וארבעה מיילים לאחר מכן, הגיעה ממנה פתאום הודעה בווטסאפ. "אלעז'י, אני לא יודעת איך לכתוב את זה....... אבל אחרי שראיתי את כל הדוגמאות ששלחת לי, אני חושבת שאלך על... המזנון ההוא. התייעצתי פה גם עם בעלי ועם אמא שלי ולמרות שבחיים לא חשבתי שאני ומזנון כזה נסתדר, הוא פשוט הבחירה הכי נכונה ל־SPACE שלי. אז אני זורמת איתך, אפילו שעוד לא לגמרי ברור לי איך זה ייראה!". פפפפפ, אנחת רווחה יצאה מפי כשקראתי את המילים האלו. קיבלתי שוב הוכחה לאחד המשפטים הכי חשובים שלמדתי בחיים – NEVER SAY NEVER– תמיד צריך לתת צ'אנס לאפשרויות חדשות, להיפתח לכיוונים שלא חשבנו עליהם ולפעמים זה בסדר לשחרר, משני הצדדים, כדי להגיע לאמת המנצחת.


מוזמנים לשתף אותי מהו הפריט שיש לכם בבית שבחיים לא תוותרו עליו.

פוסטים אחרונים

הצג הכול